×

מעצבים את הארגון לקראת המחר – חלק שני – חשיבה עיצובית

blog
Amit-ProfilePic.jpg
תאריך פרסום : 11/03/2020
מאת : עמית קמה, בעלים, קמדיה דיגיטל בע"מ

כנראה, שרק אם נחתתם כרגע מאתנחתא של עשור בפלוטו, לא שמעתם על שיטת החשיבה העיצובית (Design Thinking ) שהפכה לאחד הנושאים המדוברים ביותר בקרב מנהלים. אז אם אתם בכל זאת מסתובבים בקרבנו לאחרונה, וגם לכם נמאס לשמוע על השיטה אני ממליץ לדלג למאמר הבא בסדרה :
במאמר הקודם, בחנו למה תפיסת הלקוח במרכז, והחשיבה העיצובית כאחד האמצעים המרכזיים להוציא אותה לפועל, הפכו לכל כך ויראליים בשנים האחרונות. במאמר הנוכחי אני רוצה להציג לאלו שעדיין לא מכירים, מה היא למעשה החשיבה העיצובית.

כולם חושבים כמו מעצבים

כפי שכבר כתבתי  באופן מסורתי מי שהוביל את המהמפכה הטכנולוגית-דיגיטלית בשנות ה תשעים המאוחרות בואך שנות האלפיים, תקופת הפריחה של חברות ההזנק והטכנולוגיה, היו מנהלים עם רקע בעולמות ההנדסה השונים. מהנדסי תעשייה וניהול, מהנדסי מכונות, מהנדסי מוצר והמון המון מהנדסי תוכנה (ובלי מילים גבוהות ומכובסות – מתכנתים).

התחרות (שדרך אגב רק הלכה והתעצמה מאז) על תשומת ליבם של המשקיעים ובעיקר הלקוחות הייתה עצומה, המנהלים באותן חברות שאלו את עצמם מה הופך חברה טכנולוגית אחת למצליחה יותר מאחרת. למרות שהתשובה מורכבת ויש הרבה מאוד רבדים להצלחה של חברת טכנולוגיה, אחד הנושאים שחזר ועלה הוא שיש לעיצוב של המוצר משקל משמעותי בהצלחתו.

על פניו נראה מאד פשוט להפוך מוצר לאטרקטיבי, שולחים אותו לעיצוב בכדי להוסיף אסתטיקה, "להפוך אותו ליפה". זו גם הייתה ונותרה הבעיה המרכזית, במקרים רבים העיצוב בשלב הסופי היה רק מעטפת חלולה וצבעונית למוצר שלא מייצר חוייה וערך.

חברות שהבינו זאת החלו לשלב מעצבים בשלבים ראשונים של תהליכי התכנון של המוצר וכך גילו שלעיצוב יש משמעות עמוקה לא רק על האסתטיקה של המוצר אלא על האופן שבו אנשים מגיבים, מתחברים, מרגישים (מתרגשים) וכמובן משתמשים בו.
כך החלו להופיע מוצרים חדשים שלא רק שהיו פשוטים יותר להבנה ומאד שימושיים, אלא שאנשים פשוט רצו לחזור ולהמשיך להשתמש בהם. בהדרגה עיצוב הפכה ממילה המקושרת לאסתטיקה בלבד לתחום שנוגע
בכלל החוויה האנושית שבמפגש בין המוצר לאדם.

הצצה להיסטוריה

הרעיון של עיצוב בתור "דרך חשיבה" במדעים ניתן לייחוס לספרו של הרברט א. סימון משנת 1968
The Sciences of the Artificial. מאז הופיע המושג חשיבה עיצובית עוד מספר פעמים החל מספרו של רוברט מק'קים משנת 1973 חוויות בחשיבה חזותית (Experiences in Visual Thinking) דרך ההרחבה של רולף פייסט (Rolf Faste)כשלימד בסטנפורד את המתודולוגיה בשנות ה 80 וה 90 כשיטת פעולה לפיתוח יצירתיות.

אבל מי שאחראי להפצת הבשורה בזירה העסקית כבר בשנת 2003, הוא דיוויד קלי ממייסדי חברת העיצובIDEO  ופרופסור מוערך באוניברסיטת סטנפורד. דוויד הנגיש את המושג ל"עם", וטען שלא רק מעצבים יכולים לחשוב בצורה עיצובית אלא כולם יכולים לעשות זאת ובכך הניע תנועה של Design Thinkers.
 


דיוויד  הקים את d.school בסטנפורד והחל להכשיר סטודנטים למנהל עסקים, משפטים, חינוך, רפואה והנדסה בתהליכים קריאטיביים. דיוויד טען במאמרים רבים שלאירופה יתרון על האמריקאים כי יש להם תרבות עמוקה של היסטוריה, אומנות ועיצוב. משהו שאף פעם האמריקאים לא יצליחו להתחרות בו. אבל לאמריקאים יש יתרון אחר – ״מיגוון״ (Diversity) מה שלימים יהפוך למרכיב חיוני בתהליך החשיבה העיצובית.

אז מה היא ״חשיבה עיצובית״?

בניגוד למתודולוגיות אחרות, חשיבה עיצובית מאד פשוטה להבנה. מצד שני מאד מורכב ליישם אותה כהלכה, והדגש הוא ב"כהלכה". בגלל שהיא כל כך פשוטה ליישום יש אלפי גופים שמלמדים אותה, אבל מאט מאד צוותים שבאמת מצליחים להפיק ממנה תועלת אמיתית.

שלא כמו בחשיבה אנליטית, חשיבה עיצובית היא תהליך שכוללת צבירה ובניה של רעיונות, ללא הצבת גבולות, ההבדל העיקרי בין הניהול המסורתי לחשיבה העיצובית היא בתפיסה ששמה את האדם במרכז.

באופן מסורתי בעיות נפתרו מתוך הצבה של בעיה ושאלה (אחת או יותר), בחינה של נתונים, איסוף אינפורמציה מהשטח, והשוואה למודלים שפעלו כהלכה בעבר. מאוסף המידע הנ"ל הסיקו את הפתרון המומלץ ודרך הפעולה העתידית.

ברוב המקרים האדם שיעשה שימוש במוצר או בשירות עלה לדיון רק בסוף התהליך, אז היו בוחנים כיצד הוא יגיב או יקיים אינטרקציה עם המוצר או השירות.

החשיבה העיצובית חוזרת לבסיס הפרימיטיבי ביותר. הצרכים האנושיים. היא טוענת (בצדק) שהמרכיב החשוב ביותר בבעיה איתה אנו מתמודדים הוא האדם. לא הלקוח, לא המשתמש, אלא האדם, עם הצרכים והבעיות הבסיסיות שלו. היא גם טוענת שבמקרים רבים הבעיה שאנחנו חושבים שאנו פותרים היא בכלל לא הבעיה האמיתית איתה אותו אדם מתמודד ולכן עלינו להתחיל שם, באמפטיה לאתגר ולאדם.

זו גם הסיבה שלמרות שפשוט להבין את החשיבה העיצובית מאד קשה ליישם אותה. ראשית כי אנחנו צריכים לצאת מאזור הנוחות שלנו ולהודות שאנו לא באמת מבינים את מה שאנו בטוחים שאנו יודעים. שנית אלינו לחשוב מזוית של אנשים שאנחנו במקרים רבים לא מזדהים איתם (או במקרה הטוב חושבים שאנו מזדהים איתם) שכן אנו נותני שירות ומוכרים, והם לקוחות וצרכנים. ולבסוף זה דורש מאיתנו מאמץ הרבה יותר גדול של בחינה ויציאה לשטח ולא רק קבלת החלטות בשולחן עגול במסגרת החמימה והתומכת של האנשים שחושבים כמונו בתוך הארגון (או בהנהלה).

חמישה שלבים, שניים משמעותיים?

אם תחפשו באינטרנט את המושג Design Thinking תקבלו אוסף רב של גרסאות שונות. אך לכולם מכנה משותף וברור וזה המיקוד בבן אדם במרכז התהליך. לצורך המאמר נתמקד בגרסת ה d.school Stanford. לגרסה זו חמישה שלבים מרכזיים : 


1.אמפתיה
הראשון מבין שני הנושאים החשובים ביותר במתודולוגיה. למעשה זו

השינוי המשמעותי אל מול התהליכים המסרותיים. בשלב זה אנו נדרשים להבין את האתגרים והצרכים של הבן אדם (לקוח או משתמש), תוך כדי כניסה לנעליו וחשיבה דרך זוית הראיה שלו. הרעיון הוא לצאת לשטח ולחוות את המוצר או השירות כפי שהבן אדם (משתמש או לקוח) חווה אותם בסביבה האמיתית על כל המשתמע מכך. לא רק שאנו צריכים לצאת לשטח ולנסות בעצמנו את היצירה שלנו אלא אנחנו צריכים לשוחח ולצפות במספיק בני אדם (לקוחות או משתמשים קיימים או פוטנציאליים) ולבחון כיצד הם מתמודדים עם המוצר או השירות שלנו.

2.הגדרה
זהו השלב בו אנו הופכים את כל המידע שנאסף למסקנה ברורה המגדירה את האתגר איתו אנו מתמודדים. חשוב מאד בשלב ההגדרה לזקק את האתגר והבעיה שאנו רוצים לפתור, וזאת אל מול הבעיה והאתגר שחשבנו שאיתה אנו מתמודדים.

3. רעיונות
סיעור מוחות פתוח ללא דעות קודמות, ביקורות ודובוני לא לא. בכלל אפשרי בשלב זה. כמה שיותר רעיונות מהירים מבלי לצלול לפרטים. את זה נעשה בשלב מאוחר יותר. זוכרים שדיברנו על גיוון (Diversity), זה בדיוק השלב בו אנו צריכים דעות רבות ככל שניתן מגורמים שונים ומגוונים בארגון בכדי לבחון את הבעיה מכל זווית אפשרית.
כאן המקום להשתמש ביצירתיות שלכם (גם למי שאין כזו) ולהציג את הרעיונות בצורה ויזואלית ככל שניתן. בהמשך נבחר את הרעיון איתו נתקדם.

4. אב טיפוס
זה השלב השני מבין שני הנושאים החשובים ביותר במתודולוגיה. ולמען האמת שלב שברוב המקרים לא מיושם עד הסוף וזו גם הסיבה שברוב המקרים לא מפיקים את המקסימום בתהליך החשיבה העיצובית. בשלב זה אנו צריכים לייצר במינימום השקעה (קרטון, חוט, נייר, מחט וכו') את האב טיפוס של המוצר שלנו. כאן אין גבול לדמיון ואין נכון או לא נכון. בשלב זה אנו מנסים לדמות ככל שניתן את המוצר או השירות בצורה ויזואלית ומוחשית. בשלב זה ההשקעה נמוכה ולכן היכולת לקבל ביקורת שלילית (ובתקווה חיובית) הרבה יותר גדולה. לאחר שנרגיש שיש לנו אב טיפוס מספיק טוב נוכל להתקדם לשלב הבדיקות.

5. בדיקה
בשלב הבדיקה לרוב ננסה גרסה משוכללת יותר של האב טיפוס שלנו עם משתמשים או לקוחות אמיתיים. זה השלב בו אנו בוחנים את הרעיון והיצירה (תוצר) בשטח. המשתמש או הלקוח חווים את השימוש באב טיפוס, והפידבק משמש להתכנסות וסגירת האב טיפוס לקראת יצירה של גרסת אלפה ראשונית של המוצר או השירות האמתיים.



העבודה בתהליך (לרוב) אינה ליניארית. במקרים רבים נתקדם לשלבי הרעיונות ונדרש לחזור להגדרה. נתחיל באב טיפוס ונחזור שוב לשלב האמפטיה. כמו בעיצוב (הרי זה כל הרעיון) גם לתהליך החשיבה והגרסאות הכושלות יש חשיבות בדרך לתוצר הסופי.




תגובות